×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא י״דתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת מצרע} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טׇהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (ג) וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל⁠־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע⁠־הַצָּרַ֖עַת מִן⁠־הַצָּרֽוּעַ׃ (ד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי⁠־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃ (ה) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת⁠־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל⁠־כְּלִי⁠־חֶ֖רֶשׂ עַל⁠־מַ֥יִם חַיִּֽים׃ (ו) אֶת⁠־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת⁠־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת⁠־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת⁠־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃ (ז) וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן⁠־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת⁠־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל⁠־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃ (ח) וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת⁠־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת⁠־כׇּל⁠־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל⁠־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאׇהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (ט) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת⁠־כׇּל⁠־שְׂעָר֗וֹ אֶת⁠־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת⁠־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת⁠־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת⁠־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃ (י) וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי⁠־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔םא וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת⁠־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃ (יא) וְהֶעֱמִ֞יד הַכֹּהֵ֣ן הַֽמְטַהֵ֗ר אֵ֛ת הָאִ֥ישׁ הַמִּטַּהֵ֖ר וְאֹתָ֑ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (יב) וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת⁠־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת⁠־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יג) {שני} וְשָׁחַ֣ט אֶת⁠־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְק֠וֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת⁠־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת⁠־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּ֠את הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖יםב הֽוּא׃ (יד) וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל⁠־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל⁠־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ (טו) וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל⁠־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃ (טז) וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת⁠־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן⁠־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן⁠־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יז) וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל⁠־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃ (יח) וְהַנּוֹתָ֗ר בַּשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל⁠־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל⁠־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יט) וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת⁠־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל⁠־הַמִּטַּהֵ֖רג מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת⁠־הָעֹלָֽה׃ (כ) וְהֶעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הָעֹלָ֥ה וְאֶת⁠־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר׃ (כא) {שלישי / חמישי במחוברות} וְאִם⁠־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂ֒גֶת֒ וְ֠לָקַ֠ח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּלד בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃ (כב) וּשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְהָיָ֤ה אֶחָד֙ חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָֽה׃ (כג) וְהֵבִ֨יא אֹתָ֜ם בַּיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י לְטׇהֳרָת֖וֹ אֶל⁠־הַכֹּהֵ֑ן אֶל⁠־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל⁠־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כד) וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־כֶּ֥בֶשׂ הָאָשָׁ֖ם וְאֶת⁠־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֨יף אֹתָ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כה) וְשָׁחַט֮ אֶת⁠־כֶּ֣בֶשׂ הָֽאָשָׁם֒ וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִדַּ֣ם הָֽאָשָׁ֔ם וְנָתַ֛ן עַל⁠־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן⁠־הַמִּטַּהֵ֖רה הַיְמָנִ֑ית וְעַל⁠־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ (כו) וּמִן⁠־הַשֶּׁ֖מֶן יִצֹ֣ק הַכֹּהֵ֑ן עַל⁠־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃ (כז) וְהִזָּ֤ה הַכֹּהֵן֙ בְּאֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן⁠־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כח) וְנָתַ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן⁠־הַשֶּׁ֣מֶן׀ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־כַּפּ֗וֹ עַל⁠־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל⁠־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַל⁠־מְק֖וֹם דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃ (כט) וְהַנּוֹתָ֗ר מִן⁠־הַשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל⁠־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל⁠־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ל) וְעָשָׂ֤ה אֶת⁠־הָֽאֶחָד֙ מִן⁠־הַתֹּרִ֔ים א֖וֹ מִן⁠־בְּנֵ֣י הַיּוֹנָ֑ה מֵאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָדֽוֹ׃ (לא) אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־תַּשִּׂ֞יג יָד֗וֹ אֶת⁠־הָאֶחָ֥ד חַטָּ֛את וְאֶת⁠־הָאֶחָ֥ד עֹלָ֖ה עַל⁠־הַמִּנְחָ֑ה וְכִפֶּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן עַ֥ל הַמִּטַּהֵ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (לב) זֹ֣את תּוֹרַ֔ת אֲשֶׁר⁠־בּ֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא⁠־תַשִּׂ֥יג יָד֖וֹ בְּטׇהֳרָתֽוֹ׃ (לג) {רביעי / שישי במחוברות} וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (לד) כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃ (לה) וּבָא֙ אֲשֶׁר⁠־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃ (לו) וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת⁠־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת⁠־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת⁠־הַבָּֽיִת׃ (לז) וְרָאָ֣ה אֶת⁠־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן⁠־הַקִּֽיר׃ (לח) וְיָצָ֧א הַכֹּהֵ֛ן מִן⁠־הַבַּ֖יִת אֶל⁠־פֶּ֣תַח הַבָּ֑יִת וְהִסְגִּ֥יר אֶת⁠־הַבַּ֖יִת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (לט) וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בְּקִירֹ֥ת הַבָּֽיִת׃ (מ) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת⁠־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל⁠־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל⁠־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃ (מא) וְאֶת⁠־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת⁠־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל⁠־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל⁠־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃ (מב) וְלָקְחוּ֙ אֲבָנִ֣ים אֲחֵר֔וֹת וְהֵבִ֖יאוּ אֶל⁠־תַּ֣חַת הָאֲבָנִ֑ים וְעָפָ֥ר אַחֵ֛ר יִקַּ֖ח וְטָ֥ח אֶת⁠־הַבָּֽיִת׃ (מג) וְאִם⁠־יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת⁠־הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת⁠־הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ׃ (מד) וּבָא֙ הַכֹּהֵ֔ן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בַּבָּ֑יִת צָרַ֨עַת מַמְאֶ֥רֶת הִ֛וא בַּבַּ֖יִת טָמֵ֥א הֽוּא׃ (מה) וְנָתַ֣ץ אֶת⁠־הַבַּ֗יִת אֶת⁠־אֲבָנָיו֙ וְאֶת⁠־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כׇּל⁠־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל⁠־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל⁠־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃ (מו) וְהַבָּא֙ אֶל⁠־הַבַּ֔יִת כׇּל⁠־יְמֵ֖י הִסְגִּ֣יר אֹת֑וֹ יִטְמָ֖א עַד⁠־הָעָֽרֶב׃ (מז) וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת⁠־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת⁠־בְּגָדָֽיו׃ (מח) וְאִם⁠־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּ֠ה לֹא⁠־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת⁠־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת⁠־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃ (מט) וְלָקַ֛ח לְחַטֵּ֥א אֶת⁠־הַבַּ֖יִת שְׁתֵּ֣י צִפֳּרִ֑ים וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃ (נ) וְשָׁחַ֖ט אֶת⁠־הַצִּפֹּ֣ר הָאֶחָ֑ת אֶל⁠־כְּלִי⁠־חֶ֖רֶשׂ עַל⁠־מַ֥יִם חַיִּֽים׃ (נא) וְלָקַ֣ח אֶת⁠־עֵֽץ⁠־הָ֠אֶ֠רֶז וְאֶת⁠־הָ֨אֵזֹ֜ב וְאֵ֣ת׀ שְׁנִ֣י הַתּוֹלַ֗עַת וְאֵת֮ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּה֒ו וְטָבַ֣ל אֹתָ֗ם בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחוּטָ֔ה וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וְהִזָּ֥ה אֶל⁠־הַבַּ֖יִת שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ (נב) וְחִטֵּ֣א אֶת⁠־הַבַּ֔יִתז בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃ (נג) וְשִׁלַּ֞ח אֶת⁠־הַצִּפֹּ֧רח הַֽחַיָּ֛ה אֶל⁠־מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל⁠־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל⁠־הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר׃ (נד) {חמישי} זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכׇל⁠־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃ (נה) וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃ (נו) וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃ (נז) לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א תְּמִימִ֔ם =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-א וטברנית ורמ״ה (כתיב מלא יו״ד וחסר יו״ד)
• ל=תְּמִימִ֔ים (כתיב מלא יו״ד ומלא יו״ד)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב קׇֽדָשִׁ֖ים ל=קָֽדָשִׁ֖ים בגעיה ימנית
ג וְכִפֶּ֕ר עַל⁠־הַמִּטַּהֵ֖ר =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו,ש2,פריז25 וכמו כן בתיגאן בכתב⁠־יד (זקף גדול וטפחא)
• תנ״ך ליסבון=וְכִפֶּ֕ר עַ֥ל הַמִּטַּהֵ֖ר (זקף גדול, מרכא וטפחא) וב״עַ֥ל״ מסור ״ח׳ בטע׳ מאריכי׳⁠ ⁠״.
• דפוסים וקורן=וְכִפֶּ֥ר עַל⁠־הַמִּטַּהֵ֖ר (מרכא וטפחא)
ד בָּל֥וּל =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=בָּ֥לוּל (טעם המרכא באות בי״ת)• הערות דותן וברויאר
ה אֹֽזֶן⁠־הַמִּטַּהֵ֖ר =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל=אֹֽזֶן⁠־הַמִטַּהֵ֖ר (חסר דגש באות מ״ם)• הערות ברויאר ודותן
ו הַֽחַיָּה֒ ל=הַֽחַיָּה֒ בגעיה ימנית
ז וְחִטֵּ֣א אֶת⁠־הַבַּ֔יִת =ל,ל1,ב,ש,ש1?,ק3,ו (מונח זקף קטן)
• דפוסים=וְחִטֵּ֣א אֶת⁠־הַבַּ֗יִת (מונח רביעי) ובקורן
ח אֶת⁠־הַצִּפֹּ֧ר =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֶת⁠־הַצִפֹּ֧ר (חסר דגש באות צד״י)• הערות דותן וברויאר
E/ע
הערותNotes
(ב) והובא אל הכהן – אם הוא רחוק מן המחנה. ומביאין אותו אל קצה המחנה, אבל אינו נכנס, והכהן יוצא לקראתו חוץ למחנה. (ד) שתי צפרים {חיות טהרות} ועץ ארז ושני תולעת ואזובא – ארז גבוה שבאילנות ואזוב נמוך, סימן שמגבהות בא לנמיכות. ומי גרם לו – החטא, שהוא כשני תולעת, כדכתיב: אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעיהו א׳:י״ח), ועתה מחל לו הקב״ה וחוזר למקומו ולגבהותו. (ה) ושוחט הצפור ומערב דמה במים חיים – לומר: שהמת הוא המצורע, שהוא חשוב כמת, דכתיב: אל נא תהי כמת (במדבר י״ב:י״ב), מתערב עתה עם החיים, לבא במחנה ולהיות כשאר בני אדם. (ו-ז) ושולח הצפור האחת על פני השדה – לומר: המצורע שהוא יושב בדד כצפור בודד על גג (תהלים ק״ב:ח׳) ואסור ונקשר מלבא עם שאר בני אדם, עתה הותר לבא עם חביריו. כמו הציפור שהיתה קשורה בידי אדם, ועתה משולחת על פני השדה לילך ולעוף עם חברותיה. (ז) על פני השדה – שהוא מקום זרע ומקום חיותה, ולא על פני הים ולא על פני המדבר. ולא יפרוס לה קלע, שתהא שילוחיה לחיים, כמו שהוא מותר ומשולח לטובתו. ומיהו אם לאחר זמן נתפשה, הרי היא מותרת באכילה, שלא אמרה תורה שלח לתקלה.⁠1 (ה) באל כליג חרש – סימן שאם יחזור לקילקולו שוב אין לו תקנה, דומית כלי חרס שנשבר שאין לו תקנה. (ח-ט) וגלח את כל שערו – מיד, כדי לנקות עצמו מן הטומאה היטיב. וביום השמיני2 יגלח מה שיצמח באותם שבעת ימים. ושני גילוחין עושה: תגלחת ראשונה ביום טהרת הצפורים, ותגלחת שניה ביום השמיני לטהרה שנייה, ביום השמיני לטהרת צפורים. וישב מחוץ לאהלו – שאסור בתשמיש המיטה, ועדיין טמא ומטמא אדם בימי ספרו, כדאמרינן בבבא בתרא (בבלי ב״ב ט׳:) בשמעתא דעולא משגיש אורחתא דאימיה. וכן כל הפורש מטומאה חמורה ישהאד ז׳ נקיים. (כא) ואם דל הוא – יולדת ומצורע שאין קרבנם בא על חטא ידוע בעולה ויורד, שלא החמיר עליהם הכתוב. ואף על גב דנגעים באים על חטא על גג״ג ששצ״ל3 (בבלי ערכין ט״ז.), מיכפר לה נגעיה.⁠ה הכא פי׳ לעשירו קרבנו בדלות.⁠4 וכל פרשה דמצורע עני, שהאריך בה מה שאמר למעלה, לגזירה שוה רגל רגל לחליצה אוזן אוזן לרציעה (בבלי יבמות ק״ד.). (לד) ונתתי – כמו ואתן. בבית ארץ אחוזתכם – שאין דין נגעים נוהגים כי אם בארץ. (כח) זונותן השמן {במקום} שנתן הדם לומר שנהפך לו מהדםח וממיתה לשמן ולטעם, ולימין מקום הנראה. (לה) כנגע – שאינו נגע לטמא עליו אלא על פי כהן כדפריש ואזיל. (לז) שקערורות – פתרונו לפי עניינו שייש״א {בלעז}. (לח) והסגיר את הבית שבעת ימים – להתבונן לו בפיסיון, כמו שפירשתי (ר״י בכור שור ויקרא י״ג:ד׳). (לט) והנה פשה – קוצה וחולץ וטח, ואם לא פשה – טהור ואינו צריך לעשות לו כלום, כדאמר גבי נגעי אדם. והא לא פירש, משום דגבי אדם פירש לומר אם לא פשה וטיהרו הכהן (ויקרא י״ג:ו׳), לומר שצריך טבילה מפני שהוא בספק טומאה. אבל בבית שאינו עושה כלום, לא פירש כלום. (מ) אל מקום טמא – מקום מאוס. ומה ראית? שאין שום דבר טהור רגיל לשם, ולא יטמאו שם כלום. (מג-מד) ואם ישוב הנגע {וגו׳} ובא הכהן וראה והנה פשה – זה הפסיון אינו פסיון ממש, אלא הפריחה קורא פיסיון, לפי שהיה שם פעם אחת וחזר. צרעת ממארת היאט – שנשתלחה מאירה באותו הבית, והנה הוא נשחת וצריכה נתיצה. (מח) יואם בא יבא הכהן וראה – ואם כשיבא הכהן אחרי הטוח אותו וראה שלא פרח שוב הנגע בבית. (מט) ולקח לחטא – כמו שעושה לטהרת המצורע. ונראה שלאחר דקצהיא וחלץ וטח, מניח את הבית שבעה אולי יחזור הנגע, זהו פירוש הפרשה לפי פשוטה ולפי סדר המקראות. אבל רבותינו אמרו שזה שכתב ובא הכהן וראה והנה פשה (ויקרא י״ד:מ״ד), שלא במקומו נכתב, ואלעיל קאי, דקאמר שאם פשה, חולץ וקוצה וטח. והשתא דקאמר שאם לא פשה בשבוע ראשון שמסגיר אותו בשבוע שיני, ואם פשה בשני חולץ וקוצה וטח, ולפיכך אמר לשון ופשה. וזהו דתנא דבי ר׳ ישמעאל (ספרא ויקרא י״ד:מ״ד) ושב הכהן (ויקרא י״ד:ל״ט) ובא הכהן (ויקרא י״ד:מ״ד), מה להלן חולץ וקוצה וטח ונותן שבוע להסגיר, אף כאן. ואם עמד בזה ובזה, שלא פשה לא בשבוע ראשון ולא בשבוע שני, חולץ וקוצה וטח {ו}⁠נותן שבוע להסגירו, שאין בנגעים יותר מג׳ שבועות בהסגר. ואם תאמר: מאחר שבשבוע שני, בין פשה בין לא פשה, חולץ וקוצה וטח, למה הסגיר בשיני? איכא למימר: שמא ירפא ויעבר מראה הנגע. והאי דקאמר ופשה בהאי קרא דשבוע שני, אפילו פשה קאמר, אפילו פשה אינו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן שבוע ואינו נותץ מיד, כדילפינן מושב (ויקרא י״ד:ל״ט) ובא (ויקרא י״ד:מ״ד). והוא הדין לעומדיב בשני שאינו נותץ את הבית, אלא חולץ וקוצה {וטח}, ואינו נותץ אלא אם כן פרח אחר שחלץ וקצה וטח. ואינו מטהר אלאיג לאחר שחלץ וקצה וטח ולא שב, כי אז נרפא, כדכתיב: כי נרפא הנגע (ויקרא י״ד:מ״ח), אינו מטהר אלא בריפוי. והכי הסדר: אם פשה בראשון חולץ, ואם לא פשה בראשוןיד חוזר ומסגיר. בשני, בין פשה ובין לא פשה בשיני, חולץ וקוצה, ולאחר החליצה מסגיר. פרח – נותץ, לא פרח – מטהר, צפרים ועץ ארז ושני תולעת, כן פירשו רבותינו, והן הן דברים שנאמרו בסיני.⁠5 (מו) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו – בלא שהייה, יטמא עד הערב, וכל שכן בימי חלוטו, כדנפקא מימי, כל ימי (ספרא ויקרא י״ד:מ״ו). (מז) והשוכב {וגו׳} והאוכל – מטמא בגדים, והוא הדין לשוהה אפילו לא שכב ואכל,⁠6 אלא אורחא דמילתא נקט, וילמוד סתום מן המפורש. כמה שיעור שהייה ושכיבה – כדי אכילה, ושיעור אכילה – כדי אכילת פרס, והם ד׳ ביצים, וזה השיעור הלכה למשה מסיני. כדאמרינן (בבלי עירובין ד׳.) שיעורין, חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני. וזה פרס פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואכלו בליפתן, כדאמרינן (משנה נגעים י״ג:ט׳): הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וטבעותיו וסנדליו בקמצו – הוא והם טמאים מיד. היה לבוש כליו וסנדליו, וטבעותיו באצבעותיו וסנדליו ברגליו – הוא טמא מיד והם בכדי אכילת פרס. (נג) וכיפר על המטהר (ויקרא י״ד:י״ט) דכתיב גבי נגע, וכן וכפר על הבית (ויקרא י״ד:נ״ג), וכן וכיפר (ויקרא י״ב:ז׳-ח׳) דכתיב גבי יולדת, וכפר (ויקרא ט״ו:ט״ו) דכתיב גבי זב, כולן לפי פשוטו, כמו ההוא דכפר ידיה בגלימא דחבריה (בבלי ב״מ כ״ד.), אישטרדר״א בלעז7 דכפרה ממש לא שייך בהן, דאף על גב שהנגעים באים על חטא, איכפר ליה ניגעיה. ואפילו למ״ד יולדת חוטאה היא, מכל מקום לפי הפשט: אין {קרבנה}⁠טו בא על חטא ואינו אלא לשון ניקוי, שמנקה אותם מטומאתם, והחטאת נמי לשון ניקוי כמו וחטאת עלטז המזבח בכפרך (שמות כ״ט:ל״ו).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
2 כן בכ״י מינכן 52 שלוש פעמים בפסוק זה: ״ביום השמיני״. אך צ״ע שהרי בפסוק כתוב ״ביום השביעי״.
3 ראשי תיבות: גזל, גלוי עריות, גסות הרוח, שבועת שוא, שפיכות דמים, צרות עין, לשון הרע.
4 השוו סוגיית ״מצורע שהביא אשמו והעשיר״ בבבלי כריתות ט׳:.
6 השוו ספרא ויקרא י״ד:מ״ז.
7 בלעז: estordre.
א בכ״י מינכן 52: ואזוב ושני תולעת אזוב.
ב ביאור זה מופיע בכ״י מינכן 52 לאחר הביאור לפסוק ז׳.
ג בכ״י מינכן 52: וכלי.
ד בכ״י מינכן 52: שיהא.
ה כן בר״י בכור שור ויקרא י״ד:נ״ג ובספר הג״ן ויקרא י״ד:י״ט. בכ״י מינכן 52 כאן: נגיעה.
ו צ״ע בנוסח ובפירוש הדברים. ואולי צריך להוסיף כאן מלת: ״המביא״.
ז הביאור לפסוק כ״ח מופיע בכ״י מינכן 52 לאחר הביאור לפסוק ל״ד.
ח המ׳ בתחילת המלה נוספה בכ״י מינכן בין השיטין.
ט כן בכ״י מינכן 52. בפסוק: הִוא.
י הביאורים על פסוקים מ״ח-מ״ט באים בכ״י מינכן 52 לאחר הביאורים על פסוקים מ״ג-מ״ד.
יא בכ״י מינכן 52:וקצה.
יב בכ״י מינכן 52 בשיכול אותיות: לעמוד.
יג בכ״י מינכן 52 יש כאן סימני מחיקה על המלים ״אם כן״.
יד בכ״י מינכן 52 מופיעה כאן המלה ״אינו״ עם סימני מחיקה.
טו ההשלמה מספר הג״ן.
טז בכ״י מינכן 52: את.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144